עיריית רמת גן נ' יאיר קרני נכסים בע"מ ואח'

החלטה

1.התובעת הגישה כנגד שלושת הנתבעות תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה נטען לנכס שברח' מנחם בגין 11 רמת גן, לתקופה שמיום 1/1/07 ועד ליום 31/12/11.

ההתנהלות בשאלת המחזיק בנכס פורטה בהרחבה בכתב התביעה ונטען על מסירת גרסאות סותרות בנוגע לזהות המחזיק ונסיונות הטעיה מכוונות.

על כן, עותרת התובעת לחיובן של שלושת הנתבעות, ביחד ולחוד, בסכום התביעה.

2.נתבעת 1 הגישה בקשה בכתב הכוללת מספר עתירות והחלטה זו עניינה העתרות למחיקתה או לדחייתה של התביעה על הסף וכן הבקשה למחיקת הכותרת, שכן לבקשה למתן רשות להתגונן נקבע מועד לדיון.

נטען, כי חלק מסכום התביעה התיישן שכן החוב לשנת 2007 כולל יתרות פתיחה משנים קודמות שהתיישנו (22/7/06).

נטען, כי לא נדרשה מעולם לשלם ארנונה או מים והחשבונות שהוצאו היו על שם נתבעת 2. הנתבעת לא נרשמה מעולם כמחזיקה בפנקסי העירייה.

בכל התקופה היו שוכרים שונים בנכס ששכרו שטחים מנתבעות 2 ו- 3.

3.גם נתבעות 2 ו- 3 הגישו בקשה הכוללת את העתירות של נתבעת 1, לרבות טענת התיישנות לחלק מסכום התביעה.

כן נטען, כי נתבעת 2 לא נרשמה כמחזיקה בפנקסי העירייה וחשבונות הארנונה הוצאו על שם נתבעת 1 ועל שם בנק אוצר החייל. העירייה התעלמה ממחזיקים בנכס לגביהם קיבלה דיווחים.

נטען, כי שטחי החניות לגביהן הוצאו חיובים גדולים מהשטחים הנכונים וכי זו הארנונה המאפשרת לחייב שטחי חניות ששטחן לא עולה על 25 מ', הינו בלתי חוקי ונגוע בחוסר סבירות קיצוני.

חישובי התובעת אינם נכונים ועפ"י החישוב הנכון שולמה הארנונה, עפ"י קבלות שבידי הנתבעות.

4.התובעת הגישה תגובה וטוענת, כי אין ממש בטענות הנתבעות, למרות שהבקשות נוסחו ארוכות באופן טורדני וקנטרני תוך כדי חזרה על טענות בסעיפים השונים.

התובעת מפנה לפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות וכי השימוש בסעד של סילוק על הסף ייעשה רק במקרים חריגים, כאשר ברור שאין התובע יכול לקבל, על בסיס תביעתו, את הסעד שמבקש.

הטענות שבכתב התביעה מצריכות בירור עובדתי אך לא מחיקה או דחייה של התביעה על הסף.

באשר לעתירה למחיקת כותרת, מפנה התובעת לתקנה 202(2) לתקנות סדה"א הקובעת, כי תביעה של רשות מקומית אינה מחייבת ראייה בכתב שכן החיוב נוצר מכח הדין ולא מכוחה של דרישה.

5.הנתבעות כולן הגישו תשובה לתגובה בה חזרו על עיקרי טענותיהן ועדיין טוענות שיש לדחות התביעה על הסף.

באשר למחיקת הכותרת נטען, כי המסמך שצורף לכתב התביעה הוצא רק בשנת 2013 ולצורך הגשת התביעה ומדובר במסמך בדוי.

כן נטען, כי התובעת לא מוסרת פירוט החוב ופרטים המבוקשים ומתעלמת מפניותיהן של הנתבעות.

6.לאחר שעניינתי בכתבי הטענות, מצאתי לקבוע כי דינן של כל עתירות הסף להידחות על הסף, שכן אין באף אחת מהן כל ממש (למעט טענת ההתיישנות המתייחסת רק לחלק מסכום התביעה וטעונה בירור).